החלטה בתיק ה"פ 17896-09-12

1.         לפניי בקשה לחילוט עירבון/ ערובה לטובת המבקש.

2.         תחילתו של ההליך שלפניי הוא בהגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (המפקחת על רישום המקרקעין חיפה - להלן: "המפקחת") שהגישו המשיבים 1-8 (להלן: "המשיבים") כנגד המבקש וכנגד המשיבה 9 (להלן: "ראשי זהר"). במסגרת תביעה שהוגשה בפני המפקחת כנגד ראשי הזהר טענו המשיבים כאן - שהינם דיירי הבניין שברחוב הלל יפה 44, כי לראשי זהר - אשר המחתה את זכותה לאחר - הוא המבקש, אין זכות לבנות דירה נוספת על גג הבניין, שכן מיצתה היא את זכויות הבנייה שהיו לה מתוקף היותה הקבלן שבנה את הבניין. ראשי זהר טענה כי מתוקף זכותה החוזית ועל פי תקנון הבית המשותף, זכאית היא לבנות דירה נוספת, ועל כן יכולה היא אף להמחות זכות זו לאחר. בפסק דינה,  קבעה המפקחת כי בנייתה של דירה נוספת הינה אפשרית, אולם על ראשי זהר לפעול בשקיפות מירבית ולאפשר למשיבים לעקוב אחר הבנייה, כאשר היא מביאה לפני המשיבים את תוכניות הבנייה מראש, וזאת לאור המלצות המומחים מטעם הצדדים, אשר התריעו על בעיות בטיחות שעלולות להיווצר כתוצאה מבנייה זו.

3.         בבקשה שהוגשה לפניי לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנגד המבקש וראשי זהר גם יחד, טענו המשיבים כי המבקש - לו הומחו זכויותיה של ראשי הזהר, מבצע בנייה בניגוד לפסק דינה של המפקחת, ובניגוד לתנאים שהוצבו בפסק הדין כתנאי לביצוע הבנייה. בד בבד, הגישו המשיבים בקשה לסעד זמני (במעמד צד אחד), במסגרתו עתרו לצו המורה על הפסקת הבנייה. בית המשפט קבע כי לא יינתן הסעד הזמני במעמד צד אחד, אולם לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 20.09.12, הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה יפסיק המבקש את עבודות הבנייה עד ליום 27.09.12, ובמקביל יעביר לידי המשיבים את "תוכניות הבניה, לרבות תוכניות קונסטרוקציה והיתרי בנייה והבקשות להיתרי בנייה". עוד הסכימו הצדדים כי בית המשפט יחליט על גובה הערובה שיפקידו המשיבים. בהחלטה נפרדת מיום 20.09.12 נקבע כי סכום הערובה יעמוד על סך 20,000 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי.

4.         המבקש טוען בבקשתו כי המשיבים הגישו בקשה לסעד זמני כנגדו, וכי הצו עמד בתוקפו במשך שמונה ימים. המבקש טוען כי הבקשה לסעד זמני הייתה טורדנית וקנטרנית ובסופו של דבר לא נעצרה הבנייה, מאחר וגוף אחר, לא נתן צו אחר לעיכוב הבנייה לאחר שהועברו לידי המשיבים מלוא התוכניות. עוד טוען הוא, כי בעקבות הצו הזמני נגרמו לו נזקים, שנאמדים על ידו בכ-30,000 ש"ח, וזאת עקב "עיכוב בבניה, ביטול זמנם של ספקים ו/או עובדים ו/או זמנו של הקבלן המבצע". המבקש טוען כי בסמכותו של בית המשפט להורות על חילוט העירבון/ ערובה לטובתו, וזאת על מנת לפצות על נזקיו בגין הצו.

5.         המשיבים טוענים מנגד כי אין כל יריבות בינם לבין המבקש, וכי המבקש מנסה להיכנס בנעליה של ראשי הזהר, על אף שלא הובהר כי הוא אכן רכש את זכותה. עוד טענו המשיבים כי בהיעדר תצהיר התומך בבקשה, ובפרט בנזקיו של המבקש, הרי דין הבקשה להידחות.  בנוסף, לטענת המשיבים, בערעור וערעור שכנגד, שהוגשו בבית המשפט המחוזי בחיפה על פסק דינה של המפקחת, אמורה להינתן הכרעה בשאלת חילוטו של עירבון שהפקידו המשיבים בהליך בפני המפקחת, כאשר המפקחת קבעה בפסק דינה כי אין מקום לחילוט העירבון. המשיבים טוענים כי הסעד המבוקש כאן, הינו סעד זהה לזה המבוקש בבית משפט המחוזי בחיפה. המשיבים טוענים כי המבקש הגיש כנגד אחד המשיבים תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, אולם על סך 8,000 ש"ח בגין אחד מן הנזקים שנגרמו לו.  יצויין כי המשיבים לא פירטו מהי הטענה המשפטית בגינה מנוע המבקש מלבקש סעד בבקשה שלפניי. המשיבים טוענים כי תביעתם אינה תביעת סרק, שכן המבקש בנה בניגוד לאמור בפסק דינה של המפקחת, הן באשר לענייני בטיחות שונים, והן בכך שלא פעל בשקיפות ולא הציג התירי בנייה התאומים את פסק דינה של המפקחת. לאור כל האמור, המשיבים עותרים לדחיית הבקשה.

6.         ביום 09.01.12 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, כאשר המבקש אינו מיוצג. המבקש, ומנגד - מר אריה ארגמן, נחקרו בחקירה נגדית, ולבסוף סיכמו הצדדים את טענותיהם לפניי. המבקש הוסיף בסיכומיו כי בנה על פי היתר בנייה, כאשר הבנייה מאושרת על ידי מהנדס שביצע חישוב סטאטי, ואילו למשיבים אין כל חוות דעת התומכת בטענתם באשר לבעיות הבטיחות בבנייה. לטעמו, טעתה המפקחת כאשר חיוותה דעתה באשר לענייני הבטיחות. המשיבים טענו שוב לגבי התביעה שהוגשה בתביעות קטנות, ולגבי העובדה שהמבקש לא היה צד לפסק הדין בהליך לפני המפקחת, עוד הוסיפו הם כי לאחר שהושג צו המניעה מושא הבקשה, פנו הם לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אולם נאמר להם כי אין בפסק הדין של המפקחת כל הוראה אופרטיבית. משכך, לטענתם, חזרו אל המפקחת וביקשו הבהרת פסק הדין, אולם הבהרה כזו טרם ניתנה.

7.         כן הוגשו המוצגים הבאים: מש/1-מש/3 - תמונות הבנייה שמבצע המבקש; מב/1 - אחד מעמודי הפרוטוקול בדיון שהתקיים בפני המפקחת. 

8.         עוד יצויין, כי במעמד הדיון הוצג לפניי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור והערעור שכנגד בתיק עש"א 19710-09-12 (מש/4). בפסק הדין, שניתן בהסכמת הצדדים, נדחו הערעור והערעור שכנגד, ללא צו להוצאות.

דיון  והכרעה

9.         השאלות הדורשות הכרעתי בבקשה זו הינן:

א.         האם ישנה יריבות בין המבקש למשיבים, נוכח טענת המשיבים כי אין כל יריבית בין הצדדים.

ב.         האם מנוע המבקש לקבל הסעד שביקש, בשל פסק הדין שניתן בערעור על פסק דינה של המפקחת, או בשל התביעה שהוגשה על ידי המבקש בתביעות קטנות.

ג.          בהנחה שהמבקש יצלח משוכות אלה, מהי הגדרתו של הסכום מושא הבקשה שלפניי שהופקד על ידי המשיבים, מהם התנאים לחילוטו או לפסיקתו לטובת המבקש, והאם עמד המבקש בתנאים אלו.

יריבות בין הצדדים

10.        המשיבים טוענים כי אין בינם לבין המבקש יריבות, שכן הוא צורף לבקשה לפי פקודת  ביזיון בית המשפט, הגם שלא היה צד להליך בפני המפקחת, רק למען הזהירות, אולם לטענתם אין כל מסמך המעיד כי זכויות ראשי הזהר אכן הומחו למבקש וכי הוא בא בנעליה.

11.        דין טענה זו דחייה. מאחר שהמבקש צורף לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט עקב הטענה כי רכש את הזכויות מראשי הזוהר, וכי היה שותף לכל ההליכים שהתנהלו בפני המפקחת והוא מכיר היטב את הוראות פסק הדין, ועוד נטען, כי הוא מי שמבצע את הבנייה יחד עם ראשי זהר (ראו:  סעיפים 5-6 לבקשה לפי ביזיון בית המשפט), הרי מנועים המשיבים מלטעון עתה כי אין כל יריבות בינם לבין המבקש.

12.        נוסף על כך, ההסכמה על פיה יופסקו העבודות וכתנאי לכך תופקד ערובה, נעשתה בין המבקש לנציג המשיבים, וכן ההוראות האופרטיביות המפורטות בהסכמה זו, מופנות כלפי המבקש (ראו עמוד 3 שורות 14-20 לפרוטוקול מיום 20.09.12). כך גם בנוסח ההסכמה מצויין כי "עובדי המשיבים" יפסיקו את ביצוע העבודות, דהיינו עובדיהם של ראשי זהר והמבקש גם יחד. יוצא, אם כן, כי המבקש הינו צד להסכם וכי עובדיו הפסיקו את העבודות, ולשיפוי המבקש - שהינו צד להסכמה - הופקד סכום כסף על ידי המשיבים, ועל כן הטענה כיה אין יריבות בין הצדדים - דינה דחייה.

השתק ומעשה בית דין

13.        באשר לטענה לפיה מנוע המבקש מלעתור לסעד המבוקש בבקשה שלפניי בשל הליכים שהתקיימו או מתקיימים בבית משפט המחוזי בחיפה ובבית המשפט לתביעות קטנות, יש לדון ביחס לכל אחד מן ההליכים בנפרד.